רבים חוגגים את יום הולדתם על פי "לוּחַ הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִי" ואינם יודעים או זוכרים את תאריך הולדתם העברי. יום הולדתו של כל יהודי הוא תאריך לידתו על פי "לוּחַ הַשָּׁנָה הָעִבְרִי" כמובן, במסורת היהודית יום הולדתו של האדם הוא מעין ראש השנה הפרטי שלו. מהלכו של היום בו חל יום ההולדת שלך הוא בעצם "סִימָן לְכָל הַשָּׁנָה" הצפויה לך, כפי שראש השנה מסמל את מהלך כל השנה החדשה.

מִנְהָגֵי יוֹם הַהוּלֶּדֶת בַּמָסוֹרֶת הַיְּהוּדִית: בתאריך הלידה העברי נוהגים להרבות בשמחה, בתפילה, במתן צדקה ולהתלבש בבגדים חגיגיים כמו בשבת ובחג. עורכים סעודה חגיגית, פורסים מפה לבנה, מדליקים נרות, אופים עוגה, ומברכים: "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה" על פרי חדש או בגד חדש. יום ההולדת הוא יום שכדאי לברך ולהתברך בו, כנאמר: "מַזָּלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם, מְאֹד גָּבוֹהַּ בְּיוֹם זֶה". יש הנוהגים לקבל ביום הולדתם "בְּרָכָה מִכֹּהֵן".

נוֹסְטַלְגִּיָה - כָּל שָׁנָה בָּר מִצְוָה: גברים  שומרי מצוות נוהגים בשבת הסמוכה ליום הולדתם לעלות לתורה לעליית "הַמַּפְטִיר", לקרוא בתורה ואת ההפטרה בדיוק כפי שעשו ביום "בָּר - הַמִּצְוָה" שלהם, כזכר ליום בו קיבלו עליהם את עול המצוות. שבת בר המצווה היא בדרך כלל אותה שבת לאורך שנות חייו של האדם, למעט שינויים בלוח העברי ובסדר הקריאה בתורה. חווית "בָּר - הַמִּצְוָה" מעוררת זיכרונות והתרגשות מחודשת ביום ההולדת מדי שנה. יש הנוהגים להגיע ביום הולדתם לַכּוֹתֶל הַמַּעֲרָבִי כדי להתקרב לשכינה, ולקבל את ברכת הקדוש- ברוך- הוא לשנה החדשה.

חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ - הַדּוּ"חַ הַשְּׁנָתִי: כפי שהוזכר, יום הולדתו של האדם הוא "רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ". רבים מנצלים יום זה לעריכת חשבון נפש נוקב על השנה שעברה, הפקת לקחים וקבלת החלטות טובות לשנה הבאה. יש המקיימים ביום הולדתם "תַּעֲנִית דִּיבּוּר" למשך שעה או יותר, כדי להעניק צביון רציני ומחייב ליום הולדתם ולחשבון הנפש האישי.

"תְּהִילִּים" וּמִסְפָּר הַשָּׁנִים: נוהגים לומר מזמורי "תְּהִילִּים" כמניין מספר השנים של האדם, וכך עושים: אומרים את "מִזְמוֹר ב' מִתְּהִילִּים" שבו אומר הקדוש-ברוך-הוא: "בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ". לאחר אמירת המזמור נוהגים להתפלל להגשמת משאלותינו. אחר כך אומרים גם את "מִזְמוֹר הַתְּהִילִּים" כנגד השנה הַמִּסְתַּיֶּמֶת ואת המזמור שאחריו כנגד השנה שֶׁמַּתְחִילָה.

תִּרְגּוּל אִישִׁי לְדוּגְמָה: אם אנו חוגגים את יום ההולדת ה - 50, אומרים את מזמור נ' = 50 בגימטריה כנגד השנה המתחילה, ומוסיפים גם את מזמור נ"א = 51 בגימטריה, כנגד השנה הבאה.                              

עָד מֵאָה כְּ- עֶשְׂרִים: רבים נוהגים לאחל לחוגגים ימי הולדת "עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים".  יש המקפידים לברך "עָד מֵאָה כְּ- עֶשְׂרִים", כלומר עד מאה בבריאות של בן עשרים. על משה רבנו נאמר בספר "דְבָרִים", ל"ד, ז': "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ, לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה". חז"ל דרשו מפסוק זה כי ארבעה מגדולי ישראל זכו להגיע לגיל מאה ועשרים בבריאות טובה: "זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה שֶׁמֵּתוּ בֵּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְאֵלּוּ הֵם: מֹשֶׁה, וְהִלֵּל הַזָּקֵן, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי, וְרַבִּי עֲקִיבָא".

יְמֵי הוּלֶּדֶת - מִנְהָגִים זָרִים 

הָעוּגָה וְכִבּוּי הַנֵּרוֹת: בימי ההולדת של הילדים מכינים עוגה חגיגית על פי בחירתו של הילד כמובן, ומניחים עליה נרות כמניין שנותיו ועוד נר לשנה הבאה. הילד מתבקש לנשוף ולנסות לכבות את כל הנרות שעל העוגה בבת אחת, לקול צהלת משתתפי המסיבה. מקור מנהג זה אינו ידוע, אך אין ספק כי אֵין זה מנהג יהודי. רבים אינם מקיימים מנהג זה כי הנרות נמשלו לנשמת האדם כנאמר בספר "מִשְׁלֵי", כ', כ"ז: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" לכן אין לכבות את הנרות, אלא להניח להן לכבות מעצמן, כפי שנוהגים בנרות שבת.

יוֹם חֲנִינָה: במצרים העתיקה נהגו המלכים בתקופות מסוימות לחגוג את יום הולדתם עך ידי מתן חנינה לאסירים. ישנם יהודים דתיים המעדיפים שֶׁלֹּא לחוג את יום הולדתם מפני שזה "מִנְהָג גּוֹיִים", המקור לכך הוא מִ"בְּרֵאשִׁית", מ', כ': "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה".

מִלְחָמָה וּמַזָּל: בַּתַּלְמוּד הַ"יְרוּשַׁלְמִי" מסופר כי כאשר עֲמָלֵק נלחם באומות אחרות, היה מציב חיילים אשר יום הולדתם חל באותו היום. כך הצליח עמלק להתגבר על אויביו, בשל העובדה שמזלם של לוחמיו גובר באותו יום.

יְמֵי הוּלֶּדֶת - מִזָּוִית שׁוֹנָה

שַׁ"י עַגְנוֹן וְיוֹם הַהוּלֶּדֶת: יש הבוחרים לעצמם תאריך שונה מיום הולדתם המקורי, עם משמעות סמלית יותר לציון יום הולדתם. הַסּוֹפֵר שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן הציג לפעמים את תאריך לידתו כְּתִשְׁעָה בְּאָב למרות שנולד בְּי"ח בְּאָב כדי ליצור סמליות סביב תאריך לידתו.

רֶוַח וְהַצָּלָה בְּגִּיל שִׁישִּׁים: יש הנוהגים לחוג את יום הולדתם הַ"שִּׁישִּׁים" על פי הנאמר בַּגְּמָרָא, גיל זה מסמל את הצלת האדם מֵ"עוֹנֶשׁ כָּרֵת" (מוות) שלא הוטל עליו משמים. במסורת היהודית, מוות לִפְנֵי גיל שישים נחשב כמוות בגיל מוקדם. לשמחה מוגברת זוכה יום הולדת שבו השנה "עָגוּלָה" המתחלקת ב-10 ללא שארית. 

שִׁחְזוּר מְדוּיָק: בכל 19 שנים מתאחדים שלושת מועדי הלידה של אדם: התאריך הלועזי, התאריך העברי ויום הלידה בשבוע‏.

פַּעַם בְּאַרְבַּע שָׁנִים: ישנם אנשים שתאריך יום הולדתם הַלּוֹעֲזִי איננו קיים בכל שנה, למשל אלה שנולדו   ב- 29 בְּפֶבְּרוּאָר. תאריך זה מופיע רק אחת לארבע שנים, בשאר השנים הם יכולים לציין את יום הולדתם ב- 28 בְּפֶבְּרוּאָר או ב-1 בְּמֶרְץ.

הַלּוּחַ הָעִבְרִי: התאריכים ל' בְּחֶשְׁוָן וְל' בְּכִסְלֵו קיימים רק בחלק מהשנים שכן חודשים אלו הם לפעמים בני 29 ימים ולפעמים בני 30 ימים. יְלִידֵי אֲדָר א', חודש אשר קיים רק בְּשָׁנָה מְעוּבֶּרֶת (שנה שיש בה שני חודשי אדר אחת לשנתיים או שלוש שנים) אינם יכולים לחוג את יום ההולדתם בכל שנה. בשנה רגילה מציינים ילידי חוֹדֶשׁ אֲדָר א' את יום הולדתם בְּחוֹדֶשׁ אֲדָר.

יוֹם הוּלֶּדֶת כָּפוּל: ימי הולדת מסוימים חוגגים פָּעָמַיִם בשנה, כך קורה למי שנולד בְּחוֹדֶשׁ אֲדָר בשנה שאינה מעוברת. במקרה זה לא ברור מתי יש לחוג את יום ההולדת, האם בחודש אדר א'  או בחודש אדר ב'. בעיה הלכתית זו קיימת בשל השלכותיה בקביעת "תַּאֲרִיךְ בָּר - הַמִּצְוָה" של מי שנולד בחודש אדר והגיע לגיל 13 בשנה מעוברת.

אֵיךְ אוֹמְרִים יוֹם הוּלֶּדֶת?: בדומה למונחים רבים אחרים המורכבים משתי מילים, המונח "יוֹם הוּלֶּדֶת" משובש באופן הדיבור השגרתי. השיבוש הנפוץ ביותר נעשה על ידי הצמדתם של שתי המילים: "יוֹמוֹ‏לֶּדֶת"  או "יוֹמוּ‏‏לֶּדֶת" למילה אחת.

"הַיּוֹם בּוֹ נוֹלַדְתָּ הוּא הַיּוֹם בּוֹ הֶחְלִיט הַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ - הוּא שֶׁהָעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם בִּלְעָדֶיךָ". (רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב)

מַזָּל טוֹב לַחוֹגְגִים - עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים!