הַבַּיִת, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַשְּׁכִינָה: במסורת היהודית "חֲנוּכַּת בַּיִת חָדָשׁ" אינה רק מעבר טכני לדירה חדשה. לאירוע המשמח משמעות עמוקה והיבט דתי הקשור באופן ישיר לְ"מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". בטקס "חֲנוּכַּת הַבַּיִת" משולבים ברכות ופיוטים ובקשות לפי מנהגי עדות ישראל. כאמור, הבית אינו רק מבנה העשוי מחומר ולבנים, תכניו של "הַבַּיִת הַיְּהוּדִי" חשובים לא פחות. התכנים הערכיים והרוחניים נותנים את המשמעות האמיתית לַ"בַּיִת הַיְּהוּדִי"- האווירה בבית וחינוך הילדים חשובים יותר מגודל הדירה ואביזריה.

טֶקֶס מְשׁוּלָּב: יש הנוהגים לקיים את טקס "חֲנוּכַּת בַּיִת"בנוכחות מניין גברים ולשלב לפניו או אחריו את תפילת "עַרְבִית". במהלך הטקס נוהגים לִקְבּוֹעַ מְזוּזָה אם עדיין לא עשו זאת, לעתים מתקיים הטקס גם לאחר מספר שבועות מהמעבר לבית החדש. במהלך טקס חנוכת הבית מברכים "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה" על הבית החדש, עורכים "סְּעוּדָּת מִצְוָה" ומשלבים בה לימוד תורה.

קְדוּשַּׁת הַבַּיִת וּבֵית מִקְדָּשׁ: הבית היהודי הוא מעין "מִשְׁכָּן" לקדוש-ברוך-הוא, יושבי הבית נמשלו לַ"כּוֹהֲנִים", ועבודת הבית משולה לַ"עֲבוֹדַת הַמִּזְבֵּחַ" בבית המקדש. תוספת הקדושה בבית היהודי מעניקה לבני המשפחה ערכים ומידות, חינוך ומוסר כנאמר: "הַכֹּל מַתְחִיל בַּבַּיִת". 

הַמָּקוֹר הַמִקְרָאִי לַחֲנוּכַּת הַבַּיִת: בספר "דְּבָרִים" מוזכרת "חֲנוּכַּת הַבַּיִת" והפטורים מן המלחמה: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ".

פִּיּוּט בְּרָכָה לַחֲנוּכַּת הַבַּיִת: רבים נוהגים "לְהַזְמִין" גם את אֱלִיהוּ הַנָּבִיא לטקס "חֲנוּכַּת הַבַּיִת" כדי לקבל את ברכתו. רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים טוֹב חיבר פיוט מיוחד לטקס זה, את הנוסח המלא תמצאו בסידורי התפילה: "אֵלִיָּהוּ בַּעַל הָאוֹת, מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת, זָכָה וְעָשָׂה נִפְלָאוֹת, אַשְׁרֵי הָעַיִן רָאָתְהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵהוּ. תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהו... יָדָיו רַב לוֹ בְּקִנְאָתוֹ, נָתַן לוֹ הָאֵל בְּרִיתוֹ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם אִתּוֹ, רוּחַ ה' תַּנְחֵהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵהוּ. תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ... קוֹל אֵלִיָּהוּ יַשְׁמִיעַ, שָׁלוֹם וִישׁוּעָה יַזְרִיעַ, כִּי עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵהוּ. תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ".

מַהוּ טֶקֶס "קְבִיעַת מְזוּזָה"?

הַמְּזוּזָה היא "תַּשְׁמִישׁ קְדוּשָׁה יְהוּדִי" אותו קובעים על הַמַּשְׁקוֹף ובלשון התנ"ך  על מזוזת הכניסה וחדרי הבית. למזוזה בית חיצוני הנקרא "בֵּית הַמְּזוּזָה" ובתוכו קלף עליו כתובים בדיו שתי פרשיות "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" מהתורה. הפרשיות נכתבות על ידי מומחה הנקרא "סוֹפֵר סְתָ"ם" ובראשי תיבות: סֵפֶר- תּוֹרָה, מְזוּזוֹת, תְּפִילִּין. איכות המזוזה נמדדת לפי סוג הקלף עליה נכתבה, כתב ידו וייחוסו של הסופר. כל אדם מישראל מחויב במצווה, כנאמר על ידי חז"ל: "מִצְוַת עֲשֵׂה לִקְבֹּעַ מְזוּזָה בְּכָל פֶּתַח".

קְלָף הַמְּזוּזָה: "הַמְּזוּזָה" היא למעשה קלף מגולגל מסופו לתחילתו ועליו מועתקות שתי פרשיות מהתורה בהן מוזכרת "מִצְוַת הַמְּזוּזָה". את הקלף עוטפים בדרך כלל בניילון על מנת להגן עליו מפגעי מזג האוויר ומכניסים אותו לבית המזוזה.  

בָּתֵּי הַמְּזוּזָה: יש דגמים שונים העשויים מחומרים שונים ומחירם עשויים להגיע עד אלפי שקלים. חשיבות בית המזוזה מפואר ככל שיהיה פחותה מהקלף והכתוב בו. גודל בית המזוזה אינו קבוע ובדרך כלל אורך המזוזות הנפוצות הוא בין 10- 12 ס"מ. המהדרים קונים מזוזות שבהן הקלף גדול מפני שבקלף קטן האותיות זעירות ויש ספק בכשרותם ההלכתית. קובעים את המזוזה בדלת כניסה, בכל חדרי הבית וביציאה למרפסת והגינה למעט חדרי שירותים. יש לקבוע את המזוזה בגובה של שני שלישים לפחות מהקרקע ובצד ימין לנכנס לדלת.

תִּזְכּוֹרֶת קְבוּעָה: המקור למצוות המזוזה מופיע בפסוק מקריאת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", אשר בו מוזכרים התפילין והמזוזה ביחד: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" כנגד תפילין של יד. "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" כנגד תפילין של ראש. "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ"  כנגד המזוזות. מטרת המצווה לשמש "תִּזְכּוֹרֶת" לבני ישראל ביציאתם ובכניסתם לבית, להאמין בקדוש-ברוך-הוא ובגמול על מצוות ועבירות. מכאן לומדים את חשיבותה הגדולה של "מִצְוַת הַמְּזוּזָה", המופיעה במקורות יַחַד עם "מִצְוַת הַתְּפִילִּין" היקרה לכל יהודי. חז"ל ראו במצווה זו אחד מסימני הזיהוי של היהודי לצד צִיצִית וּתְפִילִּין. קיום מצוות שלושת סימנים אלה יַחַד, הם סגולה להרחיק את האדם מחטא.

הַמְּזוּזָה וּמַכַּת בְּכוֹרוֹת: בלשון המקרא "מְזוּזָה" היא כל אחת משתי דפנות פתח הבית או החדר, בין הַסַּף - החלק התחתון של הפתח, ובין הַמַּשְׁקוֹף - החלק העליון שלו. בסיפור יציאת מצרים מרחו  בני ישראל את דם קורבן הפסח על שתי המזוזות ומשקוף ביתם, זאת כדי לסמן למלאך המשחית "לְדַלֵּג" מעל בתים אלו במהלך "מַכַּת הַבְּכוֹרוֹת". בספר "שְׁמוֹת", י"ב, כ"ז, נאמר: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל".

נְשִׁיקָה לְלֹא מַגָּע בַּקְּלָף: המזוזה עצמה היא מעין "סֵפֶר קוֹדֶשׁ"  שעליו כתוב את שמו של הקדוש -ברוך-הוא במפורש, ולכן אֵין לגעת בקלף עצמו. בדרך כלל המזוזה נמצאת בתוך "בַּיִת" ממתכת, מעץ או מזכוכית ובו ניתן לגעת ולנשק.

מָה אוֹמְרִים בִַּנְשִׁיקָה?: מניחים את היד על בית המזוזה כְּשֶׁיּוֹצְאִים מהבית ואומרים: "ה' יִשְׁמָר צֵאתִי וּבוֹאִי לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". במנהג אחר אומרים: "ה' שׁוֹמְרִי ה' צִלִּי עַל יַד יְמִינִי", ורק אחר כך מנשקים. חשוב לדעת, בכניסה לבית אֵין אומרים פסוקים אלה. 

שִׁנּוּיֵי מֶזֶג הָאֲוִיר: המזוזה הנמצאת בפתח הבית או בפתחי החדרים, חשופה לשינויים במזג האוויר ולעתים האותיות הכתובות על הקלף דוהות או נמחקות. במקרים אלה "הַמְּזוּזָה" פסולה ולכן חייבים להקפיד בבדיקה.

בְּדִיקַת הַמְּזוּזָה בְּעֵת צָרָה: בעת צרה לאדם מציעים לו בין השאר לבדוק את המזוזות. ידועים מקרים רבים  בהם נמחקו או דהו אוֹתִיּוֹת וּמִילִּים בפרשיות הכתובות על הקלף. בבדיקת המזוזה התברר לא אחת כי האותיות או המילים שניזוקו העידו על מקור הצרה, ואחרי תיקון הקלף או החלפתו נפתרה הבעייה.

כַּמָּה פְּעָמִים לִבְדּוֹק אֶת הַמְּזוּזָה?: חז"ל קבעו כי יש לנהוג כך: "מְזוּזַת הַיָּחִיד נִבְדֶקֶת פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים, וּמְזוּזַת רַבִּים, פַּעֲמַיִם בַּיּוֹבֵל שֶׁמֶּא נִקְרְעָה מִמֶּנָּה אוֹת אוֹ נִמְחֲקָה: מִפְּנֵי שְׁהִיא קְבוּעָה בַּכּוֹתָלִים, מַרְקֶבֶת".

בַּאֲלַכְסוֹן אוֹ יָשָׁר?: יש לקבוע את "הַמְּזוּזָה" בחלק התחתון של השליש העליון של המשקוף הימני, בכניסה לבית או לחדר. מנהג האשכנזים הוא לקבוע את המזוזה באלכסון ואילו הספרדים קובעים את המזוזה בקו אנכי ישר.

הַבְּרָכוֹת בִּקְבִיעַת הַמְּזוּזָה: לפני קביעת המזוזה אומרים: "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵנוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ". כשקובעים מזוזה על אחד מן הפתחים מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה". יש הנוהגים לברך גם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה".

דִּיּוּר מוּגָן וּסְגוּלוֹת הַמְּזוּזָה: ברוב בתי ישראל מותקנת לפחות מזוזה אחת בדלת הכניסה הראשית, ובמסורת מיוחסות סגולות רבות למזוזה: שלום, פרנסה, שמירת הבית ודייריו ועוד. על "בֵּית הַמְּזוּזָה" כתוב אחד משמותיו של הקדוש-ברוך-הוא: "שַׁדַּי" ובראשי תיבות: שׁוֹמֵר דְּלָתוֹת יִשְׂרָאֵל.

נתן גרינולד,

עורך ומחבר סדרת הספרים "המדריך היהודי"