לַצְּדָקָה בְּיַהֲדוּת פנים רבות הן מצד הנותן והן מצד המקבל ובמסורת אבותינו ישנם  כללים רבים הנקראים "הֲלָכוֹת צְדָקָה". כיום הפך נושא זה לעניין מסחרי ואפילו תעשייתי הכולל מתרימים ותורמים כאחד. שמות רבים ניתנו לַ"צְּדָקָה" ולא מעט מהם לגנאי ולא לחיוב. למשל, המילה "שְׁנוֹר" (מיידיש) הפכה לשם כולל לכל העוסקים בהתרמות וגיוס כספים לארגונים ולעמותות, אך עושים זאת בדרך מסחרית. נזכיר את מאמר חז"ל מֵהַגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "מוֹעֵד", המובא אומנם בהקשר אחר, אך ראוי לתשומת לב גם לעוסקים בצדקה: "צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁיְכוֹלִין לַחְשֹׁד אוֹתוֹ שֶׁעָשָׂה דְּבַר עֲבֵרָה, אַף- עַל- פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה".

עֲמוּתָּה וּמְדִינָה - לִתְרוֹם לְלֹא הַפְסָקָה: במדינת ישראל פועלות אלפי עמותות המתקיימות מתרומות, ופעילותן מתמקדת בתחומים רבים של חיינו כדי לתת מענה למעוטי היכולת. עמותות אלה מנסות לתת סיוע למצוקות, וזאת במקום שמוסדות המדינה יטפלו בכך בצורה מסודרת ותקינה. את מבקשי הצדקה אנו מוצאים כמעט בכל מקום, בבתי הכנסת, בקרנות רחוב, בצמתים ראשיים, בדואר, בטלפון, באינטרנט, בתכניות רדיו וטלוויזיה ולעתים אף על סף דלת ביתנו. ריבוי פניות אלה יוצר התנגדות מובנת לעצם מתן התרומה, שיחות הטלפון האדיבות במיוחד ממוקדי התרמה שונים מחטיאים את המטרה.

בִּתְבוּנָה וּבִרְגִישׁוּת: הקדוש-ברוך-הוא מאזין לשוועת העניים, כנאמר: "וְצָעַקְתָּ עֲנִיִּים יִשְׁמַע". במקורות תמצאו מספר רב של מובאות בעניין זה, לדוגמה: "עֲשֵׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", ועוד. במסורת היהודית קיימת חשיבות רבה למתן צדקה, ולפיכך נקבעו כללים בסיסיים בנושא רגיש זה. ב"קיצור שולחן ערוך" מתוארת החשיבות והרגישות של הצדקה:

מִצְוָה אַקְטִיבִית: "מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ. וְנֶאֱמַר, וְחַי אָחִיךָ עִמָּךְ".

עֲבֵירָה פַּסִּיבִית: "וְכָל הָרוֹאֶה עָנִי מְבַקֵּשׁ וְהֶעֱלִים עֵינוֹ מִמֶּנּוּ וְלֹא נָתַן לוֹ צְדָקָה, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן".

כַּמָּה נוֹתְנִים לֶעָנִי?: הגישה היהודית אומרת כי על האדם לתת צדקה ללא כל חשיבות לגובה הסכום, וכל אחד נוהג על פי הכלל: "רוֹחַב הַלֵּב וְעוֹמֶק הַכִּיס". כשם שהאדם מבקש את פרנסתו מבוראו, כך ראוי לאדם לשמוע את מצוקת העני ולתת צדקה.

נָתַתִּי - קִיבַּלְתִּי: במסורת היהודית, הפרנסה קשורה ישירות לצדקה, כנאמר: "וְיִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ כָּל שָׁעָה פַּרְנָסָתוֹ מֵהַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ- הוּא. וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ- הוּא יִשְׁמַע שַׁוְעָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ, כָּךְ יִשְׁמַע הוּא שַׁוְעַת הָעֲנִייִּם".

חִיּוּךְ שָׁוֶה זָהָב: לצדקה סגולות רבות וביכולתה לפתוח שערי שמים לנותן הצדקה. מתן הצדקה מלמדת את האדם את חשיבות הנתינה לנותן ולא רק למקבל. חז"ל הדגישו לא רק את עצם מתן הצדקה, דרך הנתינה לא פחות חשובה: "כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת וּפָנִים כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע. אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים, אִבֵּד זְכוּתוֹ וְהִפְסִידָהּ, וְעוֹבֵר עַל וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ וגו'. אֶלָּא צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה. אָסוּר לְהַחְזִיר אֶת הֶעָנִי שֶׁשָּׁאַל רֵיקָם. וַאֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר, אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם. וְאִם אֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם מַה לִתֵּן לוֹ, פַּיְסֵהוּ בִּדְבָרִים".

שְׁמוֹר עַל כְּבוֹד הֶעָנִי: "וְאָסוּר לִגְעֹר בֶּעָנִי אוֹ לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ עָלָיו בִּצְעָקָה, מִפְנֵי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. וְאוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהִכְלִים אֵת הֶעָנִי, אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ כְּמוֹ אָב, בֵּין בְּרַחֲמִים בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר, אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים".

מִי שֶׁעוֹסֵק בְּצוֹרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה: שליחי הציבור העוסקים בצורכי הקהילה והגבאים המשתדלים לתת צדקה, שכרם רב יותר אפילו משכרו של נותן הצדקה. כך תיארו זאת חז"ל: "הַכּוֹפֶה אֲחֵרִים שֶׁיִּתְּנוּ צְדָקָה וּמְעַשֶּׂה אוֹתָן, שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכַר הַנּוֹתֵן, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. וְעַל גַּבָּאֵי צְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁגּוֹבִים אֶת הַצְּדָקָה, נֶאֱמַר וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כְּכוֹכָבִים. וְגַבָּאֵי צְדָקָה שֶׁהָעֲנִיִּים מְחָרְפִים אוֹתוֹ, אֵין לוֹ לָחוּשׁ. כִּי עַל יְדֵי זֶה, זְכוּתוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל".

הַצְדָּקָה הַאוּלְטִימָּטִיבִית: דרך מַתָּן הַצְּדָקָה חשובה יותר מגובה סכום הצדקה, ומעלת נתינת הצדקה נקבעת לפי צורת הנתינה והדרך בה נותנים אותה. דרגת הצדקה הגבוהה ביותר במסורת היהודית היא הושטת יד לנזקק, רגע לפני שיהפוך לעני: "הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּהּ בְּמַעֲלוֹת הַצְּדָקָה, הִיא הַמַּחְזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל הַמָּךְ וּמַטָּה יָדוֹ, קֹדֶם שֶׁהֶעֱנִי לְגַמְרֵי".

צְדָקָה עִם טַקְט: יש להפגין רגישות ולעזור לאדם במצוקה לפני שיהיה עני לגמרי, וכך עושים זאת: "שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה הֲגוּנָה בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד, אוֹ שֶׁיַּלְוֵהוּ מָעוֹת, אוֹ יַעֲשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת, אוֹ יַמְצִיא לוֹ אֵיזֶה עֵסֶק אוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק יָדוֹ, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר, וְהֶחְזַקְתָּ בוֹ. כְּלוֹמַר הַחְזֵק בּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִפּוֹל".

צְדָקָה עִם דִּיסְקְרֶטִיּוֹת: ראוי לתת את הצדקה בחשאי, והמהדרים מקפידים שלא לדעת מיהו מקבל הצדקה: "יֵשׁ לִזָּהֵר לִתֵּן הַצְּדָקָה בְּהֶסְתֵּר בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְֹשָר. וְאִם אֶפְשָׁר לִתְּנָהּ בְּאֹפֶן שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ, וְגַם הֶעָנִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי קִבְּלָהּ טוֹב מְאֹד".

צְדָקָה וְיַחֲסֵי צִבּוּר: האדם נותן צדקה לא יפרסם זאת ברבים, כנאמר: "וְעַל- כָּל- פָּנִים לֹא יִתְפָּאֵר הָאָדָם בִּצְּדָקָה שֶׁהוּא נוֹתֵן. אַךְ אִם מַקְדִּישׁ אֵיזֶה דָּבָר לִצְדָקָה, מֻתָּר לוֹ שֶׁיִּכְתֹּב שְׁמוֹ עָלָיו, שֶׁיְהֵא לוֹ לְזִכָּרוֹן. וְרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן".

עוֹנִי דּוֹחֶה שַׁבָּת: על האדם מוטלת חובה להתרחק ממצב של עוני ותלות בזולת בכל מחיר, עד כדי שמותר לו לחלל את השבת, חז"ל הפליגו ואמרו כך: "לְעוֹלָם  יַרְחִיק אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הַצְּדָקָה, וִיגַלְגֵל עַצְמוֹ בְצַעַר, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם מְכֻבָּד וְהֶעֱנִי, יַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּת וַאֲפִלּוּ בְּאֻמָּנוּת מְנֻוֶּלֶת, וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת".

צְדָקָה זְהִירָה: לא כל פושט יד ראוי לקבל צדקה, וטוב יעשה הנותן לדעת מי המקבל. מאידך, העני המתחזה צפוי לעונש חמור ביותר: "כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּוֹל מֵהַצְּדָקָה, וּמְרַמֶּה אֵת הַבְּרִיּוֹת וְנוֹטֵל, אֵינוֹ מֵת עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת".

חֲלוּקַּת הַמֵּדַלְיוֹת: במסורת מצאנו רעיון נוסף למתן צדקה, על פי מצבו של האדם הנותן, בהשוואה למדליות האולימפיות. בראשי התיבות של המילים "זָהָב, כֶּסֶף, נְחוֹשֶׁת (אָרָד)", טמונים מעלותיו של נותן הצדקה: מֵדַלְיַת זָהָב- זֶה הַנּוֹתֵן בָּרִיא. מֵדַלְיַת כֶּסֶף- כְּשֶׁרוֹאָה סַכָּנָה פּוֹתֵחַ. מֵדַלְיַת נְחוֹשֶׁת- נַעֲשָׂה חוֹלֶה וְרוֹאֶה שֶׁמֵּת תּוֹרֵם.

"מְפַרְנְסִים עֲנִיֵּי גּוֹיִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל... מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם". (מַסֶּכֶת "גִּטִּין")

נתן גרינולד, מחבר ועורך סדרת "המדריך היהודי"