רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ: בִּכְיָהּ של רָחֵל אִמַּנּוּ המקוננת על בניה בוקע מפסוקי "הַפְטָרָת הַנֶּחָמָה" הנפלאה שהובאה בעמוד הקודם. חזונו של הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מלווה את גורל העם היהודי בכל דור ודור. הפטרת זו חג מאפשרת לנו הצצה בדמותה המיוחדת של רָחֵל אִמַּנּוּ ולהסביר מהו "בְּכִי הַתַּמְרוּרִים" שהפך לנכס צאן ברזל במסורת היהודית: "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים. רָחֵל, מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם".

מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה: לכאורה, בפסוקים מרגשים אלה מבכה רָחֵל אִמַּנּוּ על בניה שהוגלו לארץ ניכר אך לא כך הדבר. רָחֵל איננה מבכה רק על בניה הפרטיים יוֹסֵף וּבִנְיָמִין, בכי זה הוא על כְּלָל עַם יִשְׂרָאֵל הנמצא בגלות הרחוקה. בִּכְיָהּ של רָחֵל אִמַּנּוּ מסמל במסורת היהודית את "הַבֶּכִי הַיְּהוּדִי" לדורותיו, ודמעותיה מייצגות כל אם המבכה על גורל בניה. רָחֵל זכתה לכינוי מיוחד במינו "אִמָּא רָחֵל", רק היא, ולא שָׁרָה, רִבְקָה וְלֵאָה למרות שגם הן היו אמהות האומה. רָחֵל אִמַּנּוּ, האמא היהודייה האולטימטיבית פורצת בבכי מר ובזעקה גדולה על כל אחד מבניו של עם ישראל.

מַהוּ "בְּכִי הַתַּמְרוּרִים"?: על פי הגדרת המילון, "בְּכִי תַמְרוּרִים" הוא בכי מר, גדול,  בלתי פוסק וגדוש דמעות. "בְּכִי הַתַּמְרוּרִים" של רחל הוא גם מלשון "תַמְרוּרֵי דֶּרֶךְ" לבניה לשוב לארצם. בִּכְיָהּ של רָחֵל איננו רק זעקת צער ושבר אלא קריאה לכל יהודי לשוב למקורותיו והוא מבשר על הגאולה העתידה לבוא: "כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

מָוֶת בַּלֵּידָה: מסעות הנדודים של יַעֲקֹב אָבִינוּ ובני משפחתו ברחבי ארץ כנען תבעו מחיר כבד מרחל והיא מצאה את מותה בגיל צעיר בזמן לידת בנה השני:  "וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ, וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן- אוֹנִי, וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין". רגע לפני פטירתה היא קראה לרך הנולד בשם "בֵּן- אוֹנִי" אך בצערו של יעקב על מות אשתו האהובה, הוא שינה את שמו של הרך הנולד וקרא לו בִּנְיָמִין. בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "סַנְהֶדְרִין", אמרו חז"ל כך: "כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּיָמָיו, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ".

הֵיכָן נִקְבְּרָה רָחֵל?: בספר "בְּרֵאשִׁית", ל"ה, פסוק י"ט, נאמר: "וַתָּמָת רָחֵל, וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִיא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִיא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם". מכאן עולה כי "קֶבֶר- רָחֵל" נמצא בסמוך לְבֵית לֶחֶם, דרומית לירושלים. 

רָחֵל אִמֵּנוּ וּ"מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה"

רָחֵל, יַעֲקֹב וְיוֹסֵף: כידוע, רָחֵל אִמַּנּוּ היא היחידה מבין אמהות ואבות האומה שלא הובאה לקבורה באחוזת הקבר המשפחתית "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה". רגע לפני מותו, משביע יַעֲקֹב את בנו יוֹסֵף שיעלה את עצמותיו ויקבור אותו במערת המכפלה. מדוע נאלץ יעקב להשביע את יוסף, האם לא סמך עליו שימלא את בקשתו האחרונה?!

עִנְיָן שֶׁל מֶרְחָק?: פרשני מקרא רבים הסבירו כי יעקב ידע שבנו יוסף לא קיבל בהבנה את קבורת רחל אמו בעיר בֵּית לֶחֶם, ולא במערת המכפלה. תחושותיו הקשות של יוסף מובנות לחלוטין, המרחק מבית לחם למערת המכפלה בעיר חברון קָצָר בהרבה מהמרחק בין מצרים הרחוקה לבין מערת המכפלה.

נֶחָמָה עַל אֵם הַדֶּרֶךְ: יעקב היה מודע להרגשתו של יוסף ולכן השביעו. יעקב הסביר לבנו כי מקום קבורתה של רחל בבית לחם היה מעשה מכוון. בחזונו ראה יעקב את עם ישראל היוצא לגלות הרחוקה עובר דרך "קֶבֶר רָחֵל" בבית לחם ומתנחם מעט.

קֶבֶר לְנָשִׁים: אהבתם המופלאה של רָחֵל וְיַעֲקֹב, התפילות הרבות של רחל לזכות גם היא בִּ"פְרִי בֶּטֶן" ומותה הטראגי בלידת בִּנְיָמִין, הפכו את רחל לְ"גִיבּוֹרָה לְאוּמִּית". נשים רבות פוקדות את "קֶבֶר רָחֵל" עד עצם היום הזה, והוא מהווה מוקד משיכה לנשים עקרות המבקשות ללדת וגם לנשים המבקשות למצוא את בחיר לבן.                                                        

הַמְּעָרָה הַכְּפוּלָה: שמה של "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" הוא מלשון "כְּפִילוּת", ובה קבורים האבות הקדומים ובנות זוגם: אָדָם וְחָוָה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאֶה. 

הָעִיר וְהַחִבּוּר: מערת המכפלה נמצאת בעיר חֶבְרוֹן אשר מזכירה בצלילה את המילה "חִיבּוּר". על פי המסורת היהודית מערת המכפלה היא "נְקוּדַת הַחִבּוּר" בין העולם הזה לעולם הבא. מעניין לציין כי דווקא בחלק התחתון של "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" אפוף החשיכה והצינה, המלא בטחב ובעזובה נמצא "פִּתְחוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן".

בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: מקורו של מטבע לשון נפוץ זה הוא בדבריו של יַעֲקֹב לְלָבָן (אבי  רחל) מספר "בְּרֵאשִׁית", כ"ט, פסוק י"ח: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה". משמעות הביטוי היא התחייבות מפורשת, בלתי חוזרת ומוסכמת בהתקשרות חוזית כלשהיא, ומטרתה להסיר ספקות בעתיד.

(מתוך סדרת "המדריך היהודי")