רק רגע תנו למצוא את איפה שמתי את תעודת הזהות שלי, אני רוצה לפתוח אותה ולהקריא לכם מה כתוב בה: שם משפחה: גרינולד, שם פרטי: נתן, שם האב: יהושע, שם האם: צפורה, תאריך לידה: נעזוב את זה עכשיו...

תעודת הזהות הזאת הייתה פעם בשחור- לבן והפרטים שבה היו כתובים בכלל בכתב יד. את התעודה ההיא החליפה התעודה הזאת שהיא גם מודפסת והיא גם צבעונית. אבל גם היא פאסה וכמעט עברה מהעולם - היום יש לנו כבר תעודת זהות ביומטרית המאפשרת לזהות כל אדם עלי פי מבנה פניו וטביעות אצבעותיו. אני שואל את עצמי: מה תהיה התעודה של הדור הבא? כנראה ישתילו לנו איזה שבב קטן בגוף או משהו דומה...

כשאני מסתכל עליה כתוב עליה תעודת זהות, ואני שואל אתכם זאת תעודת הזהות שלי? זאת מקסימום תעודת הזיהוי שלי היא בסך הכל נולדה כדי לאמת את הנתונים שלי, מתי אני משתמש בה? אתם יודעים אם בודקים אותי פה בודקים אותי שם... ובזה מסתיים תפקידה!

מה הזהות שלי מה הזהות שלכם? מי אני? מאיפה באתי?  מאיפה באה אמא שלי? מאיפה בא אבא שלי? מאיפה באו הסבא והסבתא שלי? מהן האהבות שלי? מהן האכזבות שלי? איזה צבע אהוב עלי? מי החברים שלי? מהן השאיפות שלי? מה האני מאמין שלי?

הפרטים האלה לא רשומים בתעודת הזהות הזאת! לכן, את התעודה הזאת אני שם בדרך כלל פה בכיס, אני אגלה לכם משהו אני מאבד אותה לפעמים ואיבדתי אותה כבר כמה פעמים.   את תעודת הזהות האמיתית שלי אני שם פה בלב, ואני לא מאבד אותה אף פעם... עכשיו תגידו לי מה הזהות שלכם?

אנו חיים בתקופה שקצב השינויים הוא כל כך מהיר שאנחנו לא יכולים לעכל אותם, כל חידוש טכנולוגי הופך בשנייה לדבר הבא בכפר הגלובלי. מה שנכון היום בבוקר כבר לא רלוונטי היום בערב. זהו רגע מכונן בתרבות האנושית שמונעת מקיצוניות פוליטית ודתית, כוחנות, חומרנות, וסגידה לכסף, וזאת כמובן על חשבון ערך חיי האדם וזהותו. למרבה האירוניה אנחנו יצרנו פולחן דתי חדש שבמרכזו עומד אני והאגו שלי, ואם אפשר עוד קצת אני. אז מה הכי חשוב לנו היום בחיים? הערכה עצמית, מימוש עצמי, העצמה אישית, הגשמה עצמית, זכויות הפרט שלי, ועוד.

מה המוסר שלנו? להיות נאמן לעצמי ולא לשכוח לעשות סלפי כי אני הכי חשוב בעולם. האם פולחן האני הוא פריצת דרך לעולם טוב יותר? בואו לא נשכח שלאורך כל ההיסטוריה האנושית היינו יצורים חברתיים הנעזרים זה בזה. הידידות, האמון, הנאמנות והאהבה היו הערכים החשובים בחיינו כדי לגאול אותנו מהבדידות. מה קורה לנו היום? יש לנו הרבה יותר אני והרבה פחות אנחנו, כך אנחנו יוצרים לעצמנו עולם וירטואלי מגוחך של "לבד וכאילו ביחד". בעידן הזה אנו מאבדים את הדבר חשוב ביותר בחיים שלנו - הזהות העצמית שלנו והמיוחדת רק לנו.

ארצות הברית היא מדינה שהוקמה על ידי מהגרים מתרבויות שונות מכל העולם. הצורך ליצור זהות ומכנה משותף אחד לכולם הביא לכך שכל אזרח אמריקאי היה צריך לספר שוב ושוב את הסיפור של איך נולדה אמריקה. מסיבה זאת דגלי ארצות הברית מתנוססים בכל מוסדות החינוך וההמנון הלאומי מושמע בכל אירוע רשמי. כל מי שרוצה לקבל אזרחות צריך לעבור מבחן על ההיסטוריה האמריקאית. ניקח לדוגמא מדינה כמו בריטניה, עד לתקופה האחרונה היא לא הייתה מדינת מהגרים ולכן היא הייתה יכולה לקחת את הזהות האוטנטית שלה כמובנת מאליה.

ההגירה בעולם שלנו היום היא גבוהה יותר מאי פעם בהיסטוריה, הזהות הלאומית המקורית של כל מדינה בעולם המערבי הולכת ומטשטשת, הולכת ונעלמת. למה זה קורה? כי רוב המדינות והעמים הפסיקו לספר את הסיפור שלהם! לכאורה זה מעיד על פתיחות ונאורות אך לא כך הוא! העולם שלנו הפך ליותר אלים והטרור מכה בכל מקום על הגלובוס.

כאשר אנחנו מספרים את הסיפור שלנו - הזהות שלנו מתחזקת ובאופן פרדוקסלי אנחנו יכולים לקבל את הזר מבלי להרגיש מאוימים על ידו. אם לא נספר את הסיפור שלנו הזהות שלנו נחלשת ונרגיש מאוימים על ידי הזרים.

היהודים פוזרו בעולם והוגלו ממקום למקום במשך למעלה מ-2000 שנה אך מעולם לא איבדנו את הזהות שלנו, מדוע? כי פעם אחת בשנה, בחג הפסח אכלנו מצות, טעמנו מרור וחרוסת ובעיקר סיפרנו לילדים את הסיפור העתיק שלנו מהגדת הפסח. אנחנו חייבים לספר את הסיפור שלנו, מי אנחנו, מאיפה הגענו ומה הערכים שלנו? אם זה יקרה נהיה חזקים כדי לקבל את הזר והשונה, ונוכל לומר לעצמנו ולעולם כולו בואו לחלוק אתנו את הערכים שלנו, את הסיפור שלנו ואת החלומות שלנו.

מחפשים את תעודת הזהות שאיבדתם? חפשו אותה גם בזהות היהודית שלכם!

נתן גרינולד, בהרצאה חדשה ומרתקת על המסורת היהודית!