במסורת היהודית הקדומה מימי המקרא והתנ"ך, ט"וּ בְּאָב הוא "חַג הָאַהֲבָה וְהַפִּיּוּס". לאחר הקמת המדינה חודשו מנהגיו של ט"ו באב אשר כמעט ונשכחו בגלות, והוא נחוג בפסטיבלי זמר ומחולות וכמובן במפגשי שידוכים חברתיים.

"חַג הָאַהֲבָה הַמּוֹדֶרְנִי" אותו נחגוג ביום חמישי בערב שונה בתכלית מהחג היהודי הקדום מימי "תְּקוּפַת הַשּׁוֹפְטִים" בתנ"ך ולאחר מכן מתקופת "הַמִּשְׁנָה". הסממן היחידי המשותף הוא התאריך והשם. "חַג הָאַהֲבָה הַיְּהוּדִי" העתיק נערך באווירת קדושה, בבגדים לבנים ופשוטים ובמחולות בין הכרמים. החג במקורו נועד להעניק הזדמנות שווה לכל בנות ישראל, לעשירות ולעניות, ליפות מראה וליפות הנפש, ומטרתו הייתה לקיים מפגש שיוביל לנישואין והקמת משפחה בישראל.

התלבושת האחידה והריקוד בין הכרמים היו שווים לכל הבנות. הבנות המחוללות היו אומרות: "בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ. אַל תִּיתֵּן עֵינֶיךָ בְּנוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִישָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל", אין אלו דברי חנופה ופיתוי, נהפוך הוא מטרתם לגרום לבחורים להסתכל על הפנימיות והערכים.

"חַג הָאַהֲבָה" זכה לעדנה בקרב ציבורים רחבים מכל גווני החברה, כל אחד על פי דרכו וסגנונו. יש הרואים בט"ו באב את הגרסה הישראלית  של החג הנוצרי "יוֹם וַלֶנְטָּיְיןValentine Day – ". במסורת "יִשְׂרְאֵלִית – חִילּוֹנִית" שהתפתחה בשנים האחרונות נוהרים אלפי צעירים לחוף צמח בכנרת לחגוג את "לֵיל הָאַהֲבָה" במופעי זמר. בציבור הדתי מתקיימים מפגשים של "פְּנוּיִים – פְּנוּיוֹת".

בואו לגלות את מנהגי המסורת בשפה ידידותית, בהסברים מעשיים ואיורים מרהיבים, בהדפסה מהודרת ובלי הטפה לחזרה בתשובה!