יַהֲדוּת לְדוּגְמָא וּלְמוֹפֵת - זְכוּיּוֹת הַמִּיעוּטִים: יום י"ד בְּאִיָּר, חודש ימים אחרי ליל הסדר נקרא "פֶּסַח שֵׁנִי" או "פֶּסַח קָטַן", מדוע מציינים אותו במסורת? יום זה משמש מעין "מוֹעֵד ב'" לקבוצות אנשים מסויימות שלא עלה בידם לחגוג ולהקריב "קָרְבָּן הַפֶּסַח" במועדו המקורי, והם: גֵּרִים (אנשים שהתגיירו), אנשים שהיו טמאים למת ואנשים שהיו בדרך רחוקה. "פֶּסַח שֵׁנִי" מוזכר בקריאת התורה ביום האחרון בחול המועד פסח, ובה מסופר על אנשים טמאים שלא הקריבו "קָרְבָּן הַפֶּסַח" במועדו ורצו להקריבו באיחור.

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לא ידעו כיצד לנהוג ופנו לקדוש-ברוך-הוא שציווה להתיר להם לחגוג באיחור, כנאמר בספר "בַּמִּדְבָּר", ט': "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא... וְעָשָׂה פֶסַח לַה' בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ... חוּקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ". מצווה הומאנית זו מדגישה את שיוויון הזכויות לחולים ולבני המיעוטים בדת היהודית.