במדינת ישראל מציינים את "יוֹם הַזִּיכָּרוֹן לַשּׁוֹאָה וְלַגְּבוּרָה" בכ"ז בניסן (היום) או בתאריך סמוך לו בהתאם לאילוצי לוח השנה העברי. על פי הלוח עברי כ"ז בניסן לא יחול לעולם בשבת, ולכן אם חל כ"ז ביום שישי מקדימים את יום הזיכרון ליום חמישי כ"ו בניסן, אם חל כ"ז בניסן ביום ראשון דוחים את יום הזיכרון ליום שני. בשנת 1951נקרא יום הזיכרון בשם "יוֹם הַשּׁוֹאָה וּמֶרֶד הַגֶּטָאוֹת" ובשנת 1953 נקרא היום בשמו הנוכחי במסגרת "חוֹק יָד וָשֵׁם". בעקבות מאבקם של ניצולי השואה קבעה כנסת ישראל בשנת 1959 את השם סופית בחוק: "חוֹק "יוֹם הַזִּיכָּרוֹן לַשּׁוֹאָה וְלַגְּבוּרָה".

דיון מרתק התנהל על בחירת היום המתאים ביותר לסמל את יום הזיכרון לשואה ובהם: האם להעלות על נס את גבורתם של היהודים שנלחמו בנאצים? האם לכלול בזיכרון השואה את אלו שעמדו בזוועות המלחמה וקידשו את החיים? האם לכלול גם את גבורת הילדים? ועוד. רבים רצו לקבוע את "יוֹם הַשָּׁנָה" לפרוץ "מֶרֶד גֶּטוֹ וַרְשָׁה" - 19/4/1943 כיום הזיכרון לשואה ולגבורה. לפי הלוח העברי פרץ המרד ביום י"ד בניסן ערב חג הפסח תש"ג אשר אינו תאריך מתאים ליום זיכרון לאומי. מרד גטו ורשה פרץ בעקבות ניסיונו של יוּרגְן שְׁטְרוּפּ לרצוח את כל תושבי הגטו כדי להעניק "מַתָּנָה" לפיהרר ליום הולדתו שחל בתאריך זה. תאריך זה ירד מהפרק בגלל סמיכות התאריכים של יום השואה וְיוֹם הוּלַּדְתּוֹ שֶׁל הִיטְלֶר, מה עוד שאחת למספר שנים חלים תאריכים אלה אפילו באותו יום.