קשה להתעלם מהעיתוי הסמלי של פרשיות השבוע. בשבת שעברה קראנו את פרשת "שמיני" ומותם הטראגי של שני בני אהרון וביום שני התייחדנו עם הנספים בשואה. בשבת נקרא את פרשת "תזריע" העוסקת בפלא לידת האדם ותעלומת החיים ואת פרשת "מצורע" הדנה בקשר בין מחלות הגוף לנפש האדם. לדברי חז"ל "המצורע" הוא אדם "המוציא שם רע" על חברו, וביום שני נתייחד עם חללי צה"ל במלחמות ישראל.

אם נתנתק לרגע מהסיפור המקראי ונתבונן בקשר שבין השואה הנוראה לבין לידתו המחודשת של העם היהודי והקמת מדינת ישראל - נבין טוב יותר את החשיבות הרבה של "שמירת הלשון" מבית ומחוץ. המסורת היהודית מדגישה את האיסורים החמורים ברכילות ולשון הרע , בימינו לשונם של רבים "קלה על ההדק" ויש כאלה שאפילו הפכו זאת למקצוע. פגיעת "לְשׁוֹן הָרַע" באדם אינה גורמת למותו הפיזי אך עולמו חָרֵב עליו, כנאמר: "הָאָדָם עוֹשֶׂה בִּלְשׁוֹנוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁעוֹשֶׂה בְּחַרְבוֹ".

לאחר הצפירה ב"יום הזיכרון לשואה ולגבורה", הצפירה לפני כניסת השבת ולקראת צפירת "יום הזיכרון לחללי צה"ל" ראוי לכולנו לשמור על "דממת אלחוט". שבת שלום!