משפט קצר זה מספר "דְּבָרִים" ו', ד', הנו "סִימָן הַהֶיכֵּר" הידוע ביותר לכל יהודי מזה שלושת אלפים שנה ויותר. "הַכְרָזָה יְהוּדִית" זאת מופנית גם אל כל העולם החוצה וגם ללבו של כל יהודי פנימה. הפסוק נאמר מספר פעמים ביום, עם או בלי הפרשיות הצמודות אליו, ובצמד המילים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" משתמשים גם אלה המגדירים עצמם "חִילּוֹנִים". צמד מילים אלו יצאו מדפי "סִידּוּר הַתְּפִילָּה" והפכו למעין מטבע לשון גם "בִּשְׂפַת הַיּוֹמְיוֹם" כביטוי הוקרה על אירוע משמח, התפעלות, פחד והצלה מסכנה.

שְׁמַע!: אחד מפרשני התפילות המפורסמים במסורת הָרַב דָּוִד אַ‏בּ‏וּ‏דִרְהַ‏ם, חי במאה ה- 14 בספרד, כתב בפירושו כך: "שְׁמַע הוּא דֶּרֶךְ עֵדוּת, כְּאִלּוּ כָּל אֶחָד אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: שְׁמַע! שֶׁאֲנִי מַאֲמִין כִּי ה' אֱלֹהֵנוּ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ".

עֲצוֹר סִיסְמָה!: פסוק זה שימש "אוֹת זִיהוּי" בין היהודים, והוא נאמר ביראת קודש כסימן לדבקותם ביהדות.

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: פירושה של הכרזה זאת הוא: "שְׁמַע, הַאֲזֶן, הַקְשֵׁב וְהַבֵן הֵיטֵב" את דבריו של "הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ- הוּא".

ה' אלֹהֵנוּ, ה' אֶחָד: אמירה זו מייחדת את "הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא" כאל אחד ויחיד בעולם לעומת "עֲבוֹדַת הָאֱלִילִים" והאמונות האחרות.

אֶחָד וּמְאוּחָד: על פי הָרַב קוּק, פירוש המילה "אֶחָד" הוא במובן "מְאוּחָד" הכולל יחד את כל הכוחות הפועלים בטבע, ביקום ובמציאות סביבנו.

אֶ-ל לְכוּלָּם: פרשן המקרא רַשִּׁ"י, מרחיב את היריעה ומסביר כך: "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, ה' שֶׁהוּא אֱלֹ הֵנוּ עַתָּה (עַכְשָׁיו) וְלֹא  אֱלֹהֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אַךְ הוּא עָתִיד לִהְיוֹת ה' אֶחָד".

אַחֲרִית הַיָּמִים: בספר "זְכַרְיָה", י"ד, נאמר כך: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ, עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". לעתיד לבוא יכירו גם כל "אוּמּוֹת הָעוֹלָם" במלכותו של הקדוש-ברוך-הוא עליהם ויחזרו לדת היהודית שרק היא "דָת הָאֱמֶת".

"שְׁמַע" בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת: אחת השיטות המקובלות למציאת רמזים נסתרים במילה או בפסוק במקרא על פי ראשי תיבות, נקראת בלשון חז"ל "נוֹטָרִיקוֹן" או "נוֹטָרִיקוֹן".  פרשן התפילות הָרַב דָּוִד אַ‏בּ‏וּ‏דִרְהַ‏ם (המוזכר לעיל), מצא בשיטה זאת רמזים במילה "שְׁמַע" גם לסדר תפילות היום וגם למטרת האמיתית של התפילה, ואלו הם: שְׂאוּ, מָרוֹם, עֵינֵיכֶם. מתי אנו אומרים?: שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית. אל מי אומרים?: שַׁדַּי, מֶלֶךְ, עֶלְיוֹן. אם נעשה כך נוכל לקבל עלינו: עוֹל, מַלְכוּת, שָׁמַיִם.

מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע: מצווה זו היא אחת החשובות ביותר ביהדות והיא נקראת על שם המילה הראשונה בפסוק הפותח: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". אמירת פסוק זה היא מתן "הַצְהָרַת אֱמוּנָה" בדת היהודית, ומשמעותה "קַבָּלַת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם" וגם "קַבָּלַת עוֹל מִצְווֹת". כדי לקיים את "מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע" במלואה אין די באמירת הפסוק הפותח, יש לומר שלוש פרשיות נוספות מספר התורה.

הַאִם "קְרִיאַת שְׁמַע" - הֲלָכָה?: בכתבי קודש עתיקים נכתבה המצווה כך: "קְרִיַּית שְׁמַע". יש הסוברים כי "קְרִיאַת שְׁמַע" הנה "הֲלָכָה" שנקבעה על ידי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה והיא איננה נחשבת "הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי".

מָהֵן שְׁלֹשֶׁת פַּרְשִׁיּוֹת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל?: קריאת שמע בשלמותה כוללת: "פָּרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" מספר "דְּבָרִים", ו', ד' - ח', את "פָּרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מספר "דְּבָרִים", פרק י"א, פסוקים י"ג -  כ"א, ואת "פָּרָשַׁת הַצִּיצִית" מספר "בַּמִּדְבָּר", פרק ט"ו, פסוקים ל"ז - מ"א.

מָתַי אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע?: מפאת חשיבות המצווה במסורת היא נאמרת בכל יום מספר פעמים. על פי הכתוב בתורה, יש לאומרה רק פָּעָמַיִם ביום, בבוקר ובערב: "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ",  אך שומרי המצוות נוהגים כך: בבוקר בתפילת "שַׁחֲרִית", בערב בתפילת "עַרְבִית", בלילה לפני השינה "קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה" ובסיום תפילת "נְעִילָה" במוצאי יום כיפור. בתקופה מאוחרת הוסיפו חז"ל הוסיפו גם את "בְּרָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע" הנאמרות לפניה ואחריה בתפילות "שַׁחֲרִית" וְ"עַרְבִית".

זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בְּעַרְבִית: מצווה חשובה זו והלכותיה פותחות את "שִׁשָּׁה סִידְּרֵי מִשְׁנָה" בסוגיית זמן אמירתה בערב: "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אַשְׁמוּרוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר- חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת". (מַסֶּכֶת "בְּרָכוֹת")

מִי אָמַר רִאשׁוֹן?: הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵנוּ ה' אֶחָד" מופיע בספר "דְּבָרִים", ו', בנאום הפרידה של מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מבני ישראל לפני מותו. לדברי חז"ל הפסוק נאמר בפעם הראשונה כבר בספר "בְּרֵאשִׁית", מ"ט, א': "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". כך אמרו בְּנֵי יַעֲקֹב לאביהם לפני שנפטר מהעולם כמענה לשאלתו האם עברו על "אִיסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה". בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "פְּסָחִים" מסבירים חז"ל כך:

"בִּקֵשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וְאָמַר: שֶׁמָּא חָס וְשָׁלוֹם יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסוּל כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וּכְאַבִי יִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו? אָמְרוּ לוֹ בָּנָיו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: פסוק מוכר זה נאמר מיד לאחר אמירת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", המקור למנהג אמירתו הוא בתשובת יַעֲקֹב לבניו כמובא לעיל. הפסוק לא מופיע בתורה ואינו חלק מפרשיות "קְרִיאַת שְׁמַע" וכדי לציין שזו תוספת לפרשה הוא נאמר בְּלַחַשׁ. לפי הסבר אחר, מֹשֶׁה רַבֵּינוּ  שמע את הפסוק מפיהם של "מַלְאָכֵי הַשָּׁמַיִם" ומכיוון שלא הוכנס לתורה הוא נאמר בלחש. רק פעם אחת בשנה בתפילת "עַרְבִית" של יום כיפור הוא נאמר בקול רם.