במסורת היהודית, "הַבְדָּלָה" מציינת את סיום יום הקודש, השבת או החג. כשם שֶׁהַקִּידּוּשׁ מַתְחִיל את יום הקודש, כך הַהַבְדָּלָה מְסַיֶּמֶת אותו. הַהַבְדָלָה נועדה להזכיר לנו את מעלת השבת, שהיא מוּבְדֶּלֶת בִּקְדוּשַׁתָּה משאר ימות החול הבאים אחריה. 

 _{כוס היין להבדלה היא לזכר "נִסּוּך הַיַּיִן" על המזבח יחד עם "קָרְבָּן הַתּוֹדָה" בזמן בית המקדש, והוא מסמל את תודת האדם על הזכות שנפלה בחלקו לקיים את השבת.}

_{גביע היין צריך להכיל "רְבִיעִית הַהִין" שהיא מידת נוזלים קדומה השווה ל-150 סמ"ק. מוזגים יין לגביע וממלאים}

_{אותו על גדותיו כדי שיישפך מעט ממנו כסימן לברכה ושפע: "כְּשֶׁמּוֹזֵג אֶת הַכּוֹס לְהַבְדָלָה יְמַלְּאוֹ עַל כָּל גְּדוֹתָיו עַד}

_{שֶׁיִּישָׁפֵךְ קְצָת מִמֶּנּוּ, וְזֶהוּ לְסִימַן בְּרָכָה".}

_{"נֵר הַבְדָּלָה" הוא גדול ועשוי מנרות שעווה קלועים וצבעוניים ועל הפתילות להתחבר לאבוקה אחת. אם אין "נֵר}

_{הַבְדָּלָה" מיוחד משתמשים בשני נרות רגילים ומצמידים אותם שהפתילות תתחברנה לאבוקה אחת: "הַנֵּר, מִצְוָוה}

_{שֶׁיְהֵא מִשַּׁעֲוָוה מֵאֵיזֶה נֵרוֹת קְלוּעִים יַחַד שֶׁהוּא אֲבוּקָה. אִם אֵין לוֹ יְבָרֵךְ עַל שְׁנֵי נֵרוֹת אֲחֵרִים שֶׁיִּתְקָרְבוּ יַחַד}

_{בְּשַׁלְהֶבֶת, שֶׁתְּהֵא אֲבוּקָה".}

_{הרחת הבשמים מעודדת את האדם לקראת ימי החול ומסמלת את צערו על יציאת השבת. ניתן להשתמש בכל דבר}

_{שריחו נעים אך אדם שאינו בעל חוש ריח - אינו מברך.}

מִנְהַג הַצִּפָּרְנַיִם - תַּרְגִיל בְּאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת: הבערת אש בשבת היא איסור חמור, והדלקת נר מסמלת את המעבר לימי החול. בזמן אמירת ברכת "מְאוֹרֵי הָאֵשׁ" מקרבים את ציפורני האצבעות לנר, ומתבוננים בהשתקפות האור בציפורניים. הטעם לכך הוא כי ביהדות מברכים על דבר שיש בו תועלת, ההנאה מהאור הנשקף בציפורנים מונעת ברכה לבטלה: "וְנוֹהֲגִין שֶׁלְּאַחַר בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִסְתַּכְּלִין בַּצִּפָּרְנַיִם. וְיֵשׁ לִרְאוֹת בְּצִּפָּרְנֵי יַד יָמִין. גַּם נוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בְּכַף יַד יָמִין. וְיֵשׁ לִכְפֹּף אַרְבַּע הָאֶצְבָּעוֹת עַל הָאֲגוּדָל לְתוֹךְ כַּף הַיָּד, וְיִסְתַּכֵּל בַּצִּפָּרְנַיִם וּבְכַף הַיָד בְּבַת אַחַת, וְאַחַר כָּךְ פּוֹּשֵט אֶת הָאֶצְבָּעוֹת וּמִסְתַּכֵּל בַּצִפָּרְנַיִם מֵאֲחוֹרֵיהֶן".  

שׁוֹתִים, שׁוֹפְכִים וּמְכַבִּים: בסיום ההבדלה מתיישב המבדיל וְשׁוֹתֶה את כל היין או את רובו, לאחר מכן שׁוֹפֵךְ המבדיל מהיין שנותר בגביע על הצלוחית וּמְכַבֶּה בו את הנר הדלוק. הטעם לכך הוא כדי שנדע כי הנר הודלק למצווה.

מִנְהַג חָבִיב: נוהגים לטבול את האצבע בצלוחית עם היין בה כובה הנר, ומעבירים את האצבע על עפעפי העיניים, כדי להמחיש כי האדם מחבב את המצווה: "וּלְאַחַר הַגְּמָר, יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֶה כָּל הַכּוֹס כֻּלּוֹ בְּעַצְמוֹ, וְהַמְּעַט שֶׁנִּשְׁאַר בַּכּוֹס, שׁוֹפְכוֹ וּמְכַבֶּה בּוֹ אֶת הַנֵר וְרוֹחֵץ בּוֹ עֵינָיו לְחִבּוּב מִצְוָה. וְנוֹהֲגִין שֶׁאֵין הַנָּשִׁים שׁוֹתוֹת מִכּוֹס הַבְדָּלָה".

ישנם דברים נוספים אותם עושה האדם כדי להדגיש את אהבתו לקיום המצוות הנקראים "חִבּוּב הַמִצְוָה", לדוגמה: ליטוף התפילין, נישוק ספר התורה, הציציות בטלית ועוד.

סֵדֶר הַבְּרָכוֹת וְהַסִימָנִּים: "בִּרְכַּת הַיַּיִן", "בִּרְכַּת הַבְּשָׂמִים", "בִּרְכַּת מֵאוֹרִי הָאֵשׁ" וּ"בִרְכַּת הַהַבְדָּלָה", סדר ברכות  ההבדלה על פי ראשי התיבות הוא: י' ק' נ' ה' ז': יַיִן, קִדּוּשׁ, נֵר, הַבְדָּלָה, זְמַן- ברכת "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ".

הַהַבְדָלָה וְרֹאשׁ הַאָדָם: ראשי התיבות של הברכות בהבדלה הן: "י. ב. נ. ה." ובסדר זה מרמז על סדר האיברים בראש האדם מלמטה למעלה: יַיִן- לַפֶה, בְּשָׁמַיִם- לַאַף, נֵר- לַעַיִן, הַמַּבְדִּיל- לַמוֹחַ.

אֵיךְ מַּבְדִּילִים?:  המבדיל עומד בין הסובבים אותו בזמן ההבדלה, ובמנהג עדות המזרח המבדיל וסובביו ישובים. מחזיקים את הגביע ביד ימין, נוהגים שאחד הילדים מרים את נר ההבדלה, והמבדיל מברך בניגון ובקול נעים: "וְנוֹטֵל אֶת הַכּוֹס בַּיָמִין וְאֶת הַבְּשָׂמִים בַּשְׂמֹאל עַד אַחַר שֶׁמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל אֶת הַכּוֹס בַּשְׂמֹאל וְהַבְּשָׂמִים בַּיָמִין וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר, וְאַחַר כָּךְ שׁוּב נוֹטֵל אֶת הַכּוֹס בִּימִינוֹ וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמַּבְדִּיל".

נוּסָח הַהַבְדָלָה: מגביהים את גביע היין ומכריזים בניגון: "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחַד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. לִה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִּרְכָתֶךָ סֶלָה. ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה, ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶך יַעֲנֵנוּ בְּיוֹם קָרְאֵנוּ. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר כֵּן תִּהְיֶה לָנוּ. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא":

הַבְּרָכָה עַל הַיַיִן: "סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבותי: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹ-הֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".

הַבְּרָכָה עַל הַבְּשָׂמִים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹ-הֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים".                                                                                                                 

הַבְּרָכָה עַל הַנֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹ-הֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ". 

בִּרְכַּת הַהַבְדָלָה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹ-הֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל".